חגגנו את הסיום בהצטיינות של ששת המופלאים שלנו.
הם ממשיכים שלשה למכינות קדם צבאיות, אחת לשנת שרות, אחד למכללה טכנולוגית ואחת לצבא.
יחד חוו בפנימייה 50 שנים של מסע בדרך להצלחה.
אין יותר בהיר מהדברים שכתבה ונשאה בטקס הבוגרת אליסה קונקי – הינה הם לפניכם:
——
ערב טוב,
איך זה אפשרי לסכם תקופה כל כך ארוכה בכמה דפים?! זה בלתי אפשרי.
כל אחד מאיתנו – סתיו, לינוי, אני, בן, שמואל ויצחק עברנו דרך.
דרך, מילה כל כך קצרה שמסתעפת לכל כך הרבה משמעויות.
הגענו לפה פישרים קטנים וחמודים- כל אחד במועדון אחר, תקופה אחרת, בית ספר שונה. ומאז הדרך שלנו נבנת.
המון טוב היה- חוויות שכנראה לעולם לא נשכח- חלקן מצחיקות, חלקן כואבות, חלקן סתמיות ועוד.. המשותף בניהן שכולן משמעותיות.
ההתחלה של כל אחד פה כל כך שונה ממי שאנחנו עכשיו. כמובן שנשארנו אותם הילדים של אז, אבל הילדים של עכשיו הם עם חכמת חיים, מחושלים, חזקים, אמיתיים- משודרגים.
נכון, אנחנו עוזבים את הפנימייה – אבל הפנימייה לעולם לא תעזוב אותנו.
אנחנו ילדי פנימייה!
אני כל כך גאה בזה .
הפנימייה הזאת – היא הבית השני של כל אחד מאיתנו. פעם לא הייתי מודה בזה. לא הייתי מוכנה להכיר בזה שאני חיה ומתבגרת בפנימייה.
אבל גדלתי והתבגרתי, הצלחתי לנתב את “החיסרון” הזה כביכול ליתרון הכי שיש.
היום אני אומרת בפה מלא- הפנימייה היא הבית שלי!
בתוך הפנימייה הזאת הכרנו את החברים שלנו שהם אחים שלי לכל דבר, חלקנו הכרנו את האנשים שלנו – אנשי השיחה השיתוף והפתיחות שלנו- בין עם זה מדריכים, בנות שירות, אנשי תחזוקה, רכזים, מנהלים…
בעיקר אבל- הכרנו את עצמנו.
כל אחד ניתב לעצמו את הדרך שלו.
למדנו להכיר פה במקום הזה- את החוזקות שלנו, המטרות שלנו, החולשות והפגמים שבנו.
למדנו להכיר מי אנחנו ומה אנחנו אוהבים ורוצים, איך להתבטא, איך לבטוח.
כל זה בזכות עצמנו ובזכות המקום הזה.
יכולנו להיות במקום אחר, אבל אלוקים החליט שנגדל פה.
לכל דבר יש סיבה- חלק מהסיבות אני יודעת עכשיו וחלק אני אגלה שנגדל.
בכל הדרך שאני עברתי יש משהו שבאמת הפנמתי ולמדתי-
הכל לטובה והכל עובר!
הכל עובר, היו רגעים ותאמינו לי היו רגעים שאני בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה- שהרגשתי שאין פיתרון, שהרוע והחוסר אונים שאתה מרגיש זורמים לך בוורידים ואתה כל כך מיואש. אז נכון, בוכים, חלקנו נהיים כעסניים, מתפוצצים.
ולאט לאט זה עובר- בלי לשים לב. הזמן באמת עושה את שלו- זו לא קלישאה זה המציאות.
עכשיו בטח סתיו ולינוי יצחקו עלי שאני כזאת סבתא אבל באמת, אני, כל כך גאה בכל אחד מאיתנו- סתיו, בן, לינוי, יצחק ושמואל.
עברנו דברים לא פשוטים שבנו אותנו ועיצבו אותנו.
ואנחנו יוצאים מפה.
אני מודה בשם כולנו- ליאיר דניאל המנהל התותח שתמיד מקשיב ותומך, לדליה- הרכזת האלופה שפשוט עושה את הדברים ומקדמת אותנו ואת המקום.
תודה ענקית לעוסיות ולמטפלות שתמיד הקשיבו, וייעצו לנו.
למדריכים- עדן תשובה- שאיתנו כבר ארבע שנים ומכירה כל חלק בנו תודה לך על ההקשבה והתשומת לב העצומה, לצוריה- שהגיעה רק השנה וכבר נכנסה לנו ללב והכילה אותנו ואהבה אותנו מכל הלב, למנחם האדיר- שאתה כבר פה שנים וכמובן שמכיר כל אחד ואחד ויודע מה לתת, תמיד ייעצת ונתת את כל כולך לחניכים, ולנתנאל- על המסירות הגדולה והעשייה האין סופית.
כמובן תודה ענקית- לבנות שירות- שתמיד היו פה בדברים הקטנים וגם הגדולים, תודה על הפעילויות, השיחות, העזרה והתמיכה.
תודה לשרון חסדאי- שאתה חלק בלתי נפרד מהמקום הזה- את הלב הפועם שלו- תודה לך על ההקשבה, הנדיבות, העזרה והתמיכה העצומה שנתת לנו ובנו.
כמובן, תודה לשושי- האמא של הפנימייה שגידלה אותנו, תודה על ההקשבה והמסירות שלך אלינו.
תודה לצוות המטבח על האוכל הטעים, כמובן על העל האשים הבלתי נשכחים, תודה לצוות התחזוקה שתמיד פה שצריך -יהודה שהוא כמו אבא שלנו.תודה לשומרים שלנו שומרים עלינו יום ללילה ותמיד פה שצריך אותם.
ולכם- האורחים – המשפחות שלנו תודה שהגעתם לפרק סיום שלנו.
תודה 
——-
גאים בך אליסה, גאים בכם בוגרים יקרים
תודה על כל השנים ומלא בהצלחה!!
